חינוך וולדורף
הבסיס
02
וולדורף בארץ
בארץ החל חינוך זה את דרכו עם החינוך המיוחד בבאר-שבע ובגבעת המורה ולאחר מכן נוסדו הגנים הראשונים בירושלים ובהרדוף. בית הספר ולדורף בהרדוף, היה בית הספר היסודי הראשון בארץ ואליו הצטרפו אחר כך בית ספר "אדם" בירושלים ובית ספר "שקד" בטבעון.
בשנת 2010 הוקם בתל אביב גם בית חינוך רעות (לשעבר בית חינוך אביב) כבית ספר הפועל ברוח חינוך וולדורף.
בישראל קיימים היום כ-15 בתי ספר ויותר מ-100 גני ילדים ברוח חינוך ולדורף.
01
חינוך וולדורף
שיטת חינוך וולדורף נוסדה בתחילת המאה ה20 ע"י המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר (1861-1925). בית הספר הראשון הוקם על ידו לילדי הפועלים במפעל "וולדורף-אסטוריה" בעיר שטוטגרט שבגרמניה, ומכאן שמו- חינוך וולדורף.מאז, צמחה תנועת הוולדורף מאוד, וכיום קיימים מאות בתי ספר ואלפי גנים ברוח חינוך וולדורף ברחבי העולם.
04
מטרה
חינוך ולדורף בארץ שם לו למטרה ליישם דרך חינוכית זו במסורת היהודית ובתרבות הייחודית של ארץ ישראל. הבסיס התרבותי והמסורתי מהווה נדבך חשוב לצמיחת הילד ולגיבוש זהותו העצמית בשלב מאוחר יותר.
03
התפיסה
במרכז תפיסתו של חינוך ולדורף נמצאת תורת הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר. פסיכולוגיה התפתחותית זו, שבקוויה העיקריים דומה מאד לתפיסות ההתפתחותיות המרכזיות בחינוך – של פיזה, אריקסון וקולברג, למשל – רואה את הילד קודם כל כיישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לכשעצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה ושל צמיחה פנימית, של לידה הדרגתית של כישורים, איכויות והבנות
עקרונות הלימוד בחינוך וולדורף
מה קורה כל שנה?
בואו לצלול לתכנים הייחודיים של ביה"ס בחלוקה לשנים א-ח
שָׁלוֹם כִּתָּה א
הילדים עושים את צעדיהם המודעים הראשונים אל העולם שסביבם. הם יוצאים לאט ובהדרגה מתוך "עולם החלום" שהיו שרויים בו בגיל הגן. סביבת הלימוד עוטפת, ואת לימודיהם ילוו דמויות, שירים וסיפורים שעדיין קשורים לתקופת הגן והינקות.
שני נושאים עיקריים נלמדים בכיתה א - כתיבה וחשבון. בנוסף לומדים הילדים גם סריגה, חלילית, ציור בצבעי מים, אנגלית, ערבית ואוריתמיה (תנועה). לקראת סוף השנה הילדים מתכוננים גם להצגת סוף השנה.
את הבוקר פותחים, מעתה ובכל שנות הלימוד הבאות, במסלול בוקר. הם יוצאים יחד אל החצר למסלול קצר שמשלב הליכה בשיווי משקל, קפיצה בחבל ומספר משימות פיזיות משתנות. כך הם מחלצים עצמות, מתניעים את הגוף, נכנסים למצב של ריכוז ושיתוף פעולה לקראת יום הלימודים. לאחר מכן הם חוזרים לכיתה, מברכים בשירים ובנגינה את היום החדש, ומתחילים את השיעור הראשי.
הלמידה נעשית בדרך של חקירה וגילוי. לומדים על צורות ואותיות והמספרים במקצבים, צבעים ורגשות. תפיסת העולם האנתרופוסופית מבקשת לקשור בין האדם לסביבתו וכך כל תחומי הלימוד קשורים זה בזה- לדוגמא: בשיעורי סריגה הילדים לומדים לספור, לחבר ולחסר "עיניים". בשיעורי ציור לומדים לצייר צורות, מהן יצמחו מאוחר יותר אותיות, וכו'.
כאשר הילד מגלה, את צורת האות אלף בתוך ציור של "אדם" הוא לומד באופן חוויתי, לא רק את האות אלף אלא את הקשר בין הדברים בעולם, בינו ובין העולם, ובינו ובין האחרים הסובבים אותו. כך חווית הלימוד שלמה, רציפה, ומאפשרת עד כמה שניתן הרמוניה, חדוות גילוי והנאה.
מבחינת המחנך, תהיה שימת דגש על התהוותה של הכיתה כקבוצה, כישות מאוחדת. יש חשיבות לקבוצה, למעגל הכיתה, ביצירת תחושת השייכות והבטחון
של הילד היחיד בתוך מערך למידה קבוצתי תומך ונתמך.
לימודי אמנות - רישום צורות
נושא רישום הצורות מאפשר לילדים לחוות מפגש של תנועה וצבע. על ידי רישום הצורות- בצבע ובצבעי מים- מבססים הם את יכולות הכתיבה והציור. בתחילה לומדים את ה- "אלף-בית" של רישום הצורות בעולם: הקו הישר והקו העגול, והצורות הנולדות והנובעות מהם, נחווים מתוך התבוננות גם בתכונות העגולות הישרות ועוד. הקו הישר יהיה כוכב נופל המראה את הדרך, שרביט של מלך או קרן שמש הנוגעת בלבו של ילד וממלאת אותו באומץ. הקו העגול יבוא אולי כחיבוק של ברכה, או כשירה עוטפת, כידיים המרפאות בתנועה שומרת וכו'.
הילדים מקבלים את התנועות הללו קודם כל כדימוי תנועתי, המהווה חלק מסיפור (כוכב נופל, תנועת הגלים, מעוף הציפור וכו'), אח"כ כחוויה תנועתית, הן במרחב והן ביחס לגוף של עצמם, ולבסוף גם 'רושמים' אותן כקווים על דף במחברת.
כתיבה
במהלך שתי תקופות הלימוד הראשונות לומדים הילדים את כל אותיות האלף בית מתוך הקשר רחב של סיפורים, דקלומים וציורים. את האותיות לומדים מתוך הדברים הקיימים בעולם, כתמונה של סמל או ציור של "משהו" בעולם. ה-ב' יהיה בית או בקתה או ברבור, ה-ג' גמד או גמל וכו'. כל האותיות קשורות זו בזו בסיפור אגדה מסוים ויקרות ללב הילדים כי הם שותפים בכל ישותם בסיפור, ואינן רק משהו 'טכני' שיש ללמוד אותו כדי לדעת לכתוב ולקרוא. לאט ובאופן מעמיק חווים הילדים צלילים צורה ושפה.
כִּתָּה ב
בכיתה ב הילדים כבר הבינו מה מצופה מהם בבית הספר ויש רצון להתרחב ולהתנסות.
האותיות שנלמדו בכיתה א' מתחברות למילים ולמשפטים – הקשורים תמיד גם לנפשו של הילד, דרך הלסיפורים הנלמדים בכיתה. מתוך רצון לצעוד עם הילד, הדגש בשלב זה הוא על הכתיבה ולא על הקריאה - מפעילות אקטיבית אל פעילות פאסיבית.
דרך תרגול הכתיבה והבנתה, ודרך ה'קריאה' החוזרת של מה שכתבנו, תעלה הקריאה באופן ספונטני אצל הילדים – כל אחד בזמן המתאים לו.
רישום צורות ואותיות הכתב
במהלך כיתה ב' הילדים ירחיבו את היכרותם ומיומנותם עם רישום הצורות. הנושאים בשנה זו יהיו סימטריה אנכית (שיקופי ימין שמאל) המבוססת על הסימטריה הבסיסית של גוף האדם, מחזקת ומבססת את עמידתו של הילד בעולם. סימטריה מאוזנת (שיקופי מעלה מטה) וכן צורות מורכבות יותר. הלימוד יעשה מתוך עבודה תנועתית, תוך שימת דגש על שיתוף פעולה והקשבה של זוגות ילדים העובדים זה מול זה, וכן במגוון דרכי תרגול אומנותיות וחווייתיות. באמצע השנה הילדים ילמדו את אותיות הכתב (עד כה כתבו באותיות דפוס) יתרגלו אותן וישתמשו בכתב בתקופות הכתיבה של הכיתה.
חשבון
בנוסף להרחבה והתבססות החומר שנלמד בכיתה א, דרך העבודה משתנה ומכוונת 'להעיר' את הילדים בעדינות מה'שינה' של 'לדקלם' ו'לספור' כל הכיתה ביחד, דרך הקבוצות, ואל היחיד. לוחות כפל, תרגילי חשבון וכו', מגיעים בקצב מהיר יותר – בעבודה שהיא עדיין הרבה בעל פה, תנועתית וחווייתית, אבל גם יותר בכתיבה במחברת. אנו מנסים 'לגמול' את הילדים מאמצעי העזר אותם עודדנו בא', של מנייה וחישוב בעזרת חפצים ואצבעות.
הילדים יבססו את שליטתם בספירה, בכתיבה ובזיהוי מספרים בתחום ה-1000 וילמדו להכיר את המספרים בתחום ה-10,000. הם יתקדמו בתהליך ה'אינדיבידואציה' של לוחות הכפל 2,3,4,5, ו-10 מהרצף לתרגיל הבודד ו'מכל הכיתה יחד' אל התלמיד הבודד. הם ילמדו גם את לוחות הכפל 6,7,8,9,11 ו-12 בצורה תנועתית ריתמית, כל הכיתה ביחד.
בהמשך יובלו בדרך התנסותית להבנה האינטואיטיבית של הקשר בין פעולות הכפל/חילוק וחיבור/חיסור כהופכיות והשלשות השייכות לחיבור חיסור בתחום ה-20, ילמדו חיבור וחיסור במאוזן ובמאונך בתחום ה-100, ויחוו עבודה תמונתית שתוביל לתפישה אינטואיטיבית של המבנה העשרוני בתחום ה-100.
סיפורת
שלושה הנושאים: משלי חיות, סיפורי צדיקים ומעשי ניסים, מיועדים להעניק לילדים מעין מפת דרכים לחיים. תוך כדי קריאה, ציור ודקלום הילדים ירכשו את מיומנויות הניסוח העצמאי והיכולת לספר סיפור במלים שלהם.
משלי החיות מתוך הקלאסיקה של איזופוס ולה פונטיין- מעבר להיותם ספוגים בחכמת חיים ומקסימים כצורה ספרותית, מנסים ללמד אותנו מה עלול לקרות לנו אם אנו נותנים לחד-צדדיות שלנו, לתכונה או לנטייה מסוימת שלנו לנהל את חיינו. אם הפחדנות שלנו, הערמומיות שלנו, העצלנות שלנו וכו' מנהלות את חיינו – באותה מידה, באותו הרגע, אנחנו לא חופשיים באמת, ואיננו מממשים באופן מלא את ה'אדם' שבנו.
סיפורי צדיקים- מתוך סיפורי חז"ל וספרות העולם, מספרים על אותם בני אדם שהתגברו על החולשות והקטנוניות, העצימו את האהבה שבהם ובאופן זה העצימו את מידת האדם שהם. עד כדי כך שהפכו לדוגמא, למאור ולהשראה לאחרים.
מעשי הניסים, סיפורים מתוך ההיסטוריה והמסורת היהודית בהם ארע נס – מבטיחים לאדם הצעיר היוצא אל החיים, שכאשר יש מאמצים כנים של השתנות והתגברות – מגיעה עזרה. הם מחזקים את הילד בכך שמעניקים לו את ההבטחה ש'אינו לבד'.
שבוע שבטי
שבוע שבטי נועד לאפשר לילדים התנסות חוויתית בשטח הפתוח כהמשך לחוויות הנלמדות בכיתה במשך השנה. בשבוע השבטי יוצרת הכיתה מאהל בסביבה טבעית וחיה כשבט לאורך יום הלימודים. במשך היום מרוכזות פעילויות המאפיינות את חיי השבט שנבחר (יש גרסאות שונות לבחירה - אינדיאנים, בדואים ועוד. כל בחירה מביאה תכנים וחיבורים מעט שונים מתקופות ואיזורים שונים בעולם, אך קיים דמיון במהות ובמסגרת של חיים כשבט או כמשפחה גדולה. השבוע מורכב מפעילות משותפת של הקבוצה בהקמת המאהל, קיום מדורת בישול והכנת אוכל, הכנת לבוש ועבודות יד מסורתיות אישיות וקבוצתיות, סיפורים מסורתיים, ישיבה וריקוד במעגל, הכרת הסביבה וחיבור אל האדמה, הצומח והחי, משחקים בסביבה הפתוחה, חשיבה על אתגרים של חיים בטבע ואיך כקבוצה ניתן להתמודד איתם ביתר קלות (בניה והכנה משותפת, הגנה ותמיכה כקבוצה).
המהויות המובאות לילדים בשבוע השבטי תואמות את הגישה המבוטאת בחינוך וולדורף בגיל זה - יצירת מעטפת משפחתית וקבוצתית המנסה לתת תחושת שייכות ומוגנות מול תחושת הבלבול וחוסר הבטחון הנחוות לעיתים אצל ילדים בגיל זה. גיבוש הקבוצה המחוזק דרך השבוע השבטי מהווה זרע שיצמח עם הכיתה בשנים הבאות. עשיית ההורים בשבוע זה היא חלק חשוב, לא רק במובן הטכני והמעשי, אלא גם המהותי, על ידי חיזוק מעטפת ההורים סביב קבוצת הילדים כהכוונה בדרכם להיות עצמאיים. גם צוות מורחב של מורים מגוייס ומשתתף בהרבה מהפעילויות.
כִּתָּה ג
גיל תשע הוא גיל עדין ומיוחד. הילד "מתעורר" מחלום, נפרד מהילדות המוקדמת, הרכה והעטופה ונולד למציאות חדשה בה הוא פוגש לראשונה את העולם כמופרד ממנו. הפרידה הזו מלווה ברגעי פחד וחוסר בטחון. סביב גיל זה הילדים חווים את עצמם (באופן מודע יותר או פחות) כנפרדים מהעולם ומההגנה שהקיפה אותם. הם חווים 'אני' ו'אתם' ביחס להורים, למורה ולילדים אחרים.
חוויה זו יכולה להביא את הילד לעיתים להתנהגות ולרגשות הנראים כחריגים ביחס למה שהכרנו בו עד עתה: לגלוג זה על זה, הצקות, התפרצויות בכי ועוד. עולות שאלות הקשורות לזהות ולהבנה הכואבת שכלום לא יהיה כפי שהיה. כגודל חווית המשבר כך גם מנחמת ומשמחת העובדה שיש הרבה מה לעשות בעולם ה'מחולק', ה'מופרד' ועשיה זו נמצאת בליבה של תכנית הלימודים.
תורה
במהלך כיתה ג' ילמדו הילדים את סיפורי התורה המופיעים בספר בראשית, ועד לסיפור יציאת מצריים בתחילת ספר שמות. סיפורי התורה באים לענות על השאלות החדשות המתעוררות אצל הילד לגבי 'כיצד נברא העולם?' 'כיצד נוצרנו?' ובכלל – 'מי אנחנו (אני)?' בסיפורי בראשית יש שיקוף מדהים של מצבם הפנימי של הילדים דרך סיפור הגירוש מגן עדן, המלווה מיד בהפניה לחלק מהמענה: 'ובזיעת אפיך תאכל לחם'.
סיפורי התורה גם לוקחים את הילדים דרך מהיווצרות האנוש, אל היווצרות העם (דרך אדם אינדיבידואלי > משפחה > שבטים> עם), ואת העם דרך מסע מפרך של חצייה ומבחנים, עד שהם פוגשים שוב את האל וכורתים איתו ברית מחודשת. הילדים ישמעו את הסיפורים הללו מפיו של המורה, ישמעו אותם לאחר מכן בשפת התורה, יציירו, יציגו, ינועו ויכתבו עליהם, הן בשפת התורה והן בשפתם שלהם. הם גם יקראו קטעים מספר בראשית מספרי התנ"ך אותם יקבלו בטקס חגיגי, יכינו הצגה בתנועה על 6 ימי הבריאה והשבת.
הילדים יחוו את הגילוי או ההבטחה שאם בני האדם ייקחו אחריות על חייהם ועל העולם, וישתפו פעולה באהבה זה עם זה, הם יכולים להפוך את העולם ל'גן עדן על אדמות', ובדרך זו לשוב ולמצוא את הקרבה לאל. יכולת זו מתגלה בהתמחות בעלי המקצוע השונים, בעבודת החקלאות, בבניית הבתים – שלושה נושאים בהם מעמיקים בכיתה ג', לומדים ומתנסים בהם. אלמנט נוסף דרכו אנו מנסים לעזור לילדים לחזור ולמצוא את האל ב'עולם הנברא' הוא דרך מפגש עם היופי, החוקיות והסדר שבעולם הטבע שמתבטא גם במקצועות הכתיבה והחשבון.
חקלאות
החיים בעיר מרחיקים את האדם מהקשר אל העולם שסביבו. אנו עסוקים בעבודתנו ובמירוץ החיים ומאבדים את הקשר לטבע. לפעמים הנתק הזה יוצר תחושה של חוסר אונים, של חוסר ישע.
לילדים עירוניים חסר הדבר המהותי מאוד שהיה קיים אצל בני האדם – הקשר לטבע, היכולת להוציא מתוך האדמה את המזון, ההתבוננות בתהליך ארוך. את אלה מחליפות היום חוויות אנטנסיביות – לחם קונים במכולת, ותהליך למידה הוא דבר מייגע- הכל נצרך במהירות ובאנטנסיביות.
בבית חינוך אביב ניתנת לילדים ההזדמנות לעצור עוד רגע, ולחוות את העולם האמתי, לא זה הניבט ממסכים: עולם שבו זורעים, ממתינים, צופים בהתרגשות בנבט המבצבץ, קוצרים, אוכלים, נהנים מעמל כפיים. אלה נחווים לא רק כסיורי ידע אלא כחלק מהווי היום יום בבית הספר. במסגרת הלמידה עובדים את האדמה - זורעים ושותלים, מגדלים ירקות, מבשלים, מיבשים, כובשים ורוקחים. נוגעים בצרכים הבסיסיים של האדם בהקשר של תזונה, בית וביגוד. עורכים סיורים שונים, יוצאים לבציר ומשתתפים בתהליך יצירת היין, יוצאים למסוק זיתים ולומדים את תהליך הכנת שמן הזית מתחילתו ועד סופו. עוקבים, מרגע זריעת החיטה, אחר תהליך הפיכתה ללחם. הילדים עובדים במרץ, בהתלהבות ויסודיות. הם כמהים לקשר אמיתי ובלתי אמצעי עם העולם.
תקופת בניה
הילדים, עסוקים בשאלת זהותם ומקומם בעולם, ומוזמנים לבנות את הבית שלהם, כאן ועכשיו, דרך פרויקט משותף, מחזק ומשמח, של בניה. במקביל לומדים על בתים שונים ברחבי העולם, וכיצד האדם, שהוא יצור חלש ופגיע פיזית, יכול במעשה ידיו, עם שימוש נכון בחומרים שהעולם מציע לו, והקשבה לאקלים באזורים השונים בהם הוא חי, 'לפצות עצמו' ולבנות לעצמו משכן בטוח, חם ומוגן, שבתוכו הוא יכול לקיים חיים פנימיים, חיי נפש ויצירה.
בתקופת בניה בונים התלמידים מבנה - ומעורבים בתהליך הבניה כולו: מניחים יסודות, בונים תבניות מעץ ללבנים, מכינים לבנים, בונים את גוף המבנה, מניחים את הגג, מטייחים וצובעים. בסוף גם מקשטים. במו ידיהם בוראים הילדים מבנה, בית, בעוד הם עצמם הופכים לבית חדש, מעצבים את זהותם ומגלים את עולמם.
בעלי מלאכה
בילד עולה שאלה לא מודעת (עדיין) בעניין הסמכות של עולם המבוגרים. 'מי אתם'? הוא שואל אותנו בעיניים החדשות שלו, 'בזכות מה אתם באים אלי ללמד אותי'? 'מה יש לכם לתת לי?' בעלי המלאכה מהווים חלק מהתשובה. המבוגרים מנוסים יותר בעולם, הם למדו, חקרו, התנסו, עשו – והתמחו. 'אם אשתדל ואתרגל, אתאמן, אתגבר ואנסה, אוכל גם אני ללמוד ולעשות במו ידי דברים מופלאים כמו שעושים בעלי המלאכה האומנים. יש לי מה ללמוד! וכדאי לי!'
בתוך המגמה הכללית של עידוד הילדים להכרה ולפגישה את העולם הסובב אותם, עם דגש על עשייה, הילדים יכירו בעלי מלאכה אופייניים (של עולם הולך ונעלם) המתמחים בעבודת כפיים מסויימת: נגר, סנדלר, נפח, צורף, אורג וכו'. דרך סיפורים (חומר ספרותי ותרגול קריאה), ביקורים וסיורים וכן דרך התנסות אישית, הם ילמדו על תהליך של לקיחת חומר גלם, ויעקבו אחרי השלבים עד ליצירת המוצר הסופי.
כִּתָּה ד
חווית ה'הנני' המאפיינת גיל זה מלווה ביכולות חדשות של עשייה ולקיחת אחריות, אותן אנו מתעלים ותומכים דרך מעבר להכנת שיעורי בית, פרויקטים כיתתיים, עבודה בקבוצות, וגם הכנת נושאים אישיים בפעם הראשונה. תקופות הלימוד המרכזיות ותכני הלימוד פותחים שער למקצועות חדשים ובה בעת מבקשים לתת מענה ליופי ולאתגרים המאפיינים את הגיל המסעיר הזה.
אדם וחיה
למעשה זוהי ההתחלה של לימודי מדעים, שתלך ותתרחב, תלך ותעמיק בשנים הבאות. מתחילים מהממלכה הקרובה ביותר לאדם (וגם רגשית לילדים) – ממלכת החיות.
מתוך התבוננות על הקשר בין האדם לחיות, יוצאים הילדים למסע דרך ממלכות החי השונות; רכיכות, זוחלים, מכרסמים ויונקים. הילדים ישמעו על חיות שונות והאופן בו מבנה גופן ואורח חייהן נמצאים בהתאמה לסביבת המחייה שלהן. אופייה המהותי השונה של כל חיה יקושר לאופן שבו ישנם גם פנים שונים בהווייתו של האדם. הילדים יכתבו, יצירו, יערכו תצפית ויכינו עבודה אישית על חיה לבחירתם.
גיאוגרפיה-מולדת
תקופה זו מהווה המשך ופיתוח של תקופת חקלאות מכיתה ג'. הילדים חווים כיצד ממלכות הטבע השונות - דומם (אדמה, סלע ואקלים), צומח וחי, משפיעות ומותאמות זו לזו, וכיצד האדם, באורח חייו המסורתי של פעם, ידע גם להשתלב בהן. להפיק מהן את מה שנחוץ לו. וגם, מה שמיוחד רק לאדם, ידע לטפח ולתרום לסביבתו.
הילדים ילמדו את אבני היסוד של הגיאוגרפיה תוך כדי היכרות עם היחידה הגיאוגרפית המידית בה הם חיים. הם ילמדו כיצד ספרות הטבע השונות ארוגות זו בזו לכדי מכלול אחד. הנוף, האדמה, הצמחייה, החיות והאדם. 4 הכיוונים הראשיים ו-4 כיווני המשנה, כיצד הכיוונים באים לידי ביטוי במפה. היסודות של הכנת מפה, קנה מידה של מבנים ואזורי מגורים, קנה מידה של יחידות נוף, כולל צבעי מפה ומקרא מפה פשוטה.
מיתולוגיה נורדית
גיל 10 הוא גם במובנים רבים, "קדימון" קטן של גיל ההתבגרות. סיפורי המיתולוגיה הנורדית מפגישים את הילדים עם עולם ססגוני רב-רגש ועם שאלות של טוב ורע המאפשרות לעבד עמם באופן עקיף שאלות של יושר וצדק, כעס וסלחנות, נאמנות ובגידה, תכסיסנות, חוכמה ועוד. סיפורים אלו מהווים בסיס לכתיבה, ציור, לימוד כתיבה שירית – אפית ועוד.
חשבון
בכיתה ד', נושא השבר הוא הנושא המרכזי. הילדים יכירו את השברים כחוויה התנסותית גראפית ראשונית, ואחר כך יעברו ללמידה יותר מודעת של המושגים: מונה, מכנה, שבר מדומה, מספר מעורב, צמצום והרחבת שברים, חיבור וחיסור שברים בעלי מכנה (חד ספרתי) זהה ושונה, כפל וחלוקה של שברים שלמים ופשוטים.
לשון
בתוך שנה דרמטית זו, שנה של 'אני', אנו מתעמקים בנושא ה'פועל', ולומדים אותו בזמנים השונים. גם כאן ישנה תמונה של יסוד אחד בלתי מותנה: השורש, או שם הפועל, ושל הביטויים והלבושים השונים שלו- הזמנים.
תנ"ך
אחרי יציאת מצריים וקבלת התורה של כיתה ג', אנחנו חוצים עם יהושע את הסף – נהר הירדן, ומצטרפים אליו למסע סוער של כיבוש הארץ. את השנה נסיים בסיפורי השופטים, גם הם דמויות ססגוניות, מלאות דרמה, הנקראות להוביל בכל פעם מאבק קיומי של העם. גם כאן (כמו במיתולוגיה הצפונית), ההשגחה האלוהית מתרחקת מן האדם, ומותירה את העשייה בידיהם של מנהיגים.
כִּתָּה ה
גיל 11 הוא גיל שבו מתקיים איזון בין הרוח המתממשת והגוף המתפתח. הילד נפתח אל העולם. ישנה פליאה חדשה, רצון להרחבת אופקים והתעניינות בדברים הגדולים.
הילדים שרים קנונים מאתגרים, מנגנים מנגינות מתקדמות, מציירים ציורים, כותבים שירים, סיכומים ועבודות מעמיקות.
נושא הלימוד המרכזי והחשוב שבו עוסקים בשנה זו, הוא תקופת יוון העתיקה, אך לא לפני שלומדים על תרבויות קדומות יותר: הודו, בבל, פרס ומצרים. מתחילת השנה ילדי כיתה ה' מתאמנים ל"אולימפיאדה", אירוע גדול ומרגש שמתקיים לאחר חופשת הפסח.
ב"אולימפיאדה" נפגשים כל תלמידי כיתות ה' מבתי ספר ולדורף בארץ. במשך שלושה ימים עובדות קבוצות מעורבות ומתרכזות באימונים במקצועות האולימפיים העתיקים (זריקת כידון ודיסקוס, ריצה, קפיצה לרוחק והיאבקות), במפגשים חברתיים ובעשייה אמנותית. שיאם של שלושת הימים הוא התחרויות עצמן, אשר שמות דגש על איזון בין הרמוניה לכוח והתקדמות אישית. לקראת סוף כיתה ה ייסגר מעגל הילדות ותתחיל תקופת ההתבגרות.
את דרכם לשל הילדים אל עבר הבגרות מלווה האיליאדה (סיפורה של מלחמת טרויה). שם פוגשים הילדים בלידת הפילוסופיה, בחשיבה ההגיונית ובמדעים המדויקים. זהו מסע מרתק המאפשר מיצוי של כל היכולות האמנותיות של הילדים, וכן את תחילתה של חשיבה חדשה.
חשבון
חקירת השבר העשרוני.
תנ"ך
מספר שופטים נעבור לספר שמואל א' תוך כדי עבודה לשונית דקדוקית. הילדים מקבלים משימות כתיבה בסגנונות שונים- סיפור בגוף ראשון, סיכום תיאורי, סיכום תמציתי, כתבה עיתונאית וכו'. מחזקים נושאי דקדוק כמו מילות יחס, חיבור, ה הידיעה והתחלה של פעיל-סביל לקראת הבניינים שיבואו בשנה הבאה.
בוטניקה- ממלכת הצומח
נלמד את צורות הצמחים הראשוניות- טחבים, אצות, חזזיות, שרכים ופטריות ונתקדם הלאה לפרחים המורכבים, שיחים ועצים. בהתאם לתפיסה האנתרופוסופית הלימוד של חלקי הצמח נעשה מתוך התבוננות על הקשר בין הצמח ובין העולם, ואנו ננסה למצוא מה מהווים חלקי הצמחים בתוכנו.
מלאכה
לומדים לסרוג עם חמש מסרגות! בתחילת השנה כל ילד מכין לעצמו סט מסרגות דו צדדיות (מנסר, מחדד, משייף ומשמן), והמשימה העיקרית השנה היא סריגת גרביים בחמש מסרגות, עבודה מורכבת שדורשת קואורדינציה , סבלנות, ריכוז ומוטוריקה עדינה, יותר מאשר בשנים הקודמות. המלאכה של סריגת הגרב נבחרה לכתה ה' בגלל שזאת תקופה, לקראת גיל 12, בה מתרחשים שינויים גופניים והעצמות מתארכות. תוך כדי הסריגה הילדים מודדים את הגרב, ומתעוררים לפרופורציות של גופם ושל חבריהם.
כִּתָּה ו
חווית ה'הנני' המאפיינת גיל זה מלווה ביכולות חדשות של עשייה ולקיחת אחריות, אותן אנו מתעלים ותומכים דרך מעבר להכנת שיעורי בית, פרויקטים כיתתיים, עבודה בקבוצות, וגם הכנת נושאים אישיים בפעם הראשונה. תקופות הלימוד המרכזיות ותכני הלימוד פותחים שער למקצועות חדשים ובה בעת מבקשים לתת מענה ליופי ולאתגרים המאפיינים את הגיל המסעיר הזה.
אדם וחיה
למעשה זוהי ההתחלה של לימודי מדעים, שתלך ותתרחב, תלך ותעמיק בשנים הבאות. מתחילים מהממלכה הקרובה ביותר לאדם (וגם רגשית לילדים) – ממלכת החיות.
מתוך התבוננות על הקשר בין האדם לחיות, יוצאים הילדים למסע דרך ממלכות החי השונות; רכיכות, זוחלים, מכרסמים ויונקים. הילדים ישמעו על חיות שונות והאופן בו מבנה גופן ואורח חייהן נמצאים בהתאמה לסביבת המחייה שלהן. אופייה המהותי השונה של כל חיה יקושר לאופן שבו ישנם גם פנים שונים בהווייתו של האדם. הילדים יכתבו, יצירו, יערכו תצפית ויכינו עבודה אישית על חיה לבחירתם.
גיאוגרפיה-מולדת
תקופה זו מהווה המשך ופיתוח של תקופת חקלאות מכיתה ג'. הילדים חווים כיצד ממלכות הטבע השונות - דומם (אדמה, סלע ואקלים), צומח וחי, משפיעות ומותאמות זו לזו, וכיצד האדם, באורח חייו המסורתי של פעם, ידע גם להשתלב בהן. להפיק מהן את מה שנחוץ לו. וגם, מה שמיוחד רק לאדם, ידע לטפח ולתרום לסביבתו.
הילדים ילמדו את אבני היסוד של הגיאוגרפיה תוך כדי היכרות עם היחידה הגיאוגרפית המידית בה הם חיים. הם ילמדו כיצד ספרות הטבע השונות ארוגות זו בזו לכדי מכלול אחד. הנוף, האדמה, הצמחייה, החיות והאדם. 4 הכיוונים הראשיים ו-4 כיווני המשנה, כיצד הכיוונים באים לידי ביטוי במפה. היסודות של הכנת מפה, קנה מידה של מבנים ואזורי מגורים, קנה מידה של יחידות נוף, כולל צבעי מפה ומקרא מפה פשוטה.
מיתולוגיה נורדית
גיל 10 הוא גם במובנים רבים, "קדימון" קטן של גיל ההתבגרות. סיפורי המיתולוגיה הנורדית מפגישים את הילדים עם עולם ססגוני רב-רגש ועם שאלות של טוב ורע המאפשרות לעבד עמם באופן עקיף שאלות של יושר וצדק, כעס וסלחנות, נאמנות ובגידה, תכסיסנות, חוכמה ועוד. סיפורים אלו מהווים בסיס לכתיבה, ציור, לימוד כתיבה שירית – אפית ועוד.
חשבון
בכיתה ד', נושא השבר הוא הנושא המרכזי. הילדים יכירו את השברים כחוויה התנסותית גראפית ראשונית, ואחר כך יעברו ללמידה יותר מודעת של המושגים: מונה, מכנה, שבר מדומה, מספר מעורב, צמצום והרחבת שברים, חיבור וחיסור שברים בעלי מכנה (חד ספרתי) זהה ושונה, כפל וחלוקה של שברים שלמים ופשוטים.
לשון
בתוך שנה דרמטית זו, שנה של 'אני', אנו מתעמקים בנושא ה'פועל', ולומדים אותו בזמנים השונים. גם כאן ישנה תמונה של יסוד אחד בלתי מותנה: השורש, או שם הפועל, ושל הביטויים והלבושים השונים שלו- הזמנים.
תנ"ך
אחרי יציאת מצריים וקבלת התורה של כיתה ג', אנחנו חוצים עם יהושע את הסף – נהר הירדן, ומצטרפים אליו למסע סוער של כיבוש הארץ. את השנה נסיים בסיפורי השופטים, גם הם דמויות ססגוניות, מלאות דרמה, הנקראות להוביל בכל פעם מאבק קיומי של העם. גם כאן (כמו במיתולוגיה הצפונית), ההשגחה האלוהית מתרחקת מן האדם, ומותירה את העשייה בידיהם של מנהיגים.
מתבגרים.ות
גיל ההתבגרות הוא אחת מהתקופות המרגשות והחווייתיות בחיינו, ואנו מאמינים ברתימת האנרגיות העצומות של גיל זה ללימוד חוויתי מתוך התלהבות, יוזמה, יצירתיות ומעורבות חברתית.
חינוך וולדורף בגילאי החטיבה דוגל בשילוב לימוד עיוני אינטלקטואלי עם לימודי אומנות, עידוד חשיבה ביקורתית ויצירתיות, שילוב פעילות גופנית יומיומית, טיולים בארץ, דרמה ומוזיקה.
עמידה ביעדי משרד החינוך, לימוד מקצועות הליבה והכנה למבחני הבגרות – אין פירושם בהכרח לימוד משעמם מתוך שינון ואבדן חדוות הנעורים.
הלימודים בחטיבת הביניים של בית חינוך רעות מאפשרים לנערים ולנערות עשייה והתנסות משותפת וחווייתית. את הלימודים מובילות דמויות משמעותיות ובראשן המחנך/ת, אדם שהוא חלק מחייהם ועולמם של התלמידים שמלמד כמה וכמה תחומי ידע ובנוסף מלווה את התלמידים גם בשיעורים של מורים מקצועיים אחרים. דמות המחנך/ת משמעותית במיוחד בגילאים אלה, שכן בגיל הנעורים מחפשים הילדים דמויות שיוכלו לקבל מהן השראה ודוגמה. חיפוש זה מתבטא היטב גם בתוכנית הלימודים. הנערים והנערות נחשפים לדמויות מתקופת הרנסנס שעברו מאבקים אישיים עצומים, גילו יבשות חדשות והביאו לתגליות מדעיות ורוחניות ששינו את פני העולם.
מתוך הבנת חשיבות כוחה של הקבוצה, מתקיימות פעילויות מאחדות ומאתגרות הדורשות את שיתוף הפעולה של התלמידים – עבודות חקלאות, טיולים רגליים ופרויקטים חברתיים למען הקהילה – המטפחים את כוחו של היחיד כחלק מקבוצה תומכת ונתמכת.
בכיתות ז'-ט' מתרחבים לימודי המדעים: מתמטיקה, גאומטריה, פיזיקה, אסטרונומיה, בוטניקה, זאולוגיה, כימיה ועוד. זאת לצד תקופות לימוד משמעותיות בהיסטוריה, בתנ"ך, בכתיבה יוצרת וספרות. ל
לימודי השפות, אנגלית וערבית, נעשים מתוך העמקה תרבותית המלווה בפרויקטים וחוויות רבות.
בצד זה, ממשיכה הדרך האמנותית משנים קודמות :
· התנסות באמנויות ומעבר גם לאמנויות פיזיות ומאתגרות יותר- נגרות, ריתוך, פיסול בחימר, בעץ, ציור ורישום, מלאכות יד ובכלל זה תפירה אריגה ועוד.
· שיעורי מוזיקה – שירה ונגינה. רוב הילדים לומדים לנגן על כלי אישי ובמידת היכולת חברים בהרכבים מוזיקליים.
· לימודי הדרמה והאוריתמיה, העבודה התנועתית, מתרחבים עד להעלאת הצגות שלמות בהן הילדים משתתפים ולוקחים חלק מלא גם בעיצוב התפאורה, תפירת הבגדים, העיבוד המוזיקלי והכוריאוגרפיה.