שמי איציק שכן טוב 
אני מנהל את בית ספר רעות. 

אני אוהב את המקצוע שלי כי הוא מאפשר לי לקחת אחריות על מגוון נושאים שאני אוהב , לקדם דברים שאני מאמין בהם ובעיקר לעבוד עם קהילת מורים ילדים והורים שאני כל כך אוהב. 

מה שחשוב לי בעיקר זה , ללמד את הילדים, דרך דוגמה אישית הדרכה חיה  וערכים. להיות חברים וידידים טובים ובעיקר להנות 

שמי זיו רייף
אני מחנך כיתת שמש, סגן מנהל, אחראי בטיחות, חבר בצוות נושא, חבר במנדט כוח אדם וחבר במנדט קולגיום.
בחרתי בחינוך וולדורף 
ובכל יום אני בוחר בו מחדש. 

​

אני מאמין בטוב.
אני מאמין בעתיד טוב ומיטיב.
אני מאמין בכוחם של ילדים לשנות את העולם לטובה.

​

דרך הוראת הטוב וההכרה שבכוחם לשנות, יוכלו צעירים
להפוך לבוגרים אופטימיים חופשיים הממשיכים לחפש וללמד טוב.

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

אני אוהב את הקשר הקרוב עם הילדים, את הליווי האינטנסיבי והתהליכי שנמשך שנים רבות. בעיקר אני מלא גאווה לראות אותם גדלים ומתעצבים כאנשים חופשיים, יצירתיים, רגישים ושוחרי טוב. אף שהעבודה היא בהחלט מאתגרת ולעיתים קשה, זאת עדיין העבודה הכי טובה בעולם!

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: הכי משמעותי בעיני זה לחנך לאהבת האדם והעולם בו אנחנו חיים. חשוב לפתח ערכים של חשיבה ביקורתית ועצמאית, אך לא כזאת שמנתקת את האדם מהסביבה ומשכיחה ממנו את יופי העולם ופלא החיים. אני מקווה שהתלמידים שלי ייצאו לעולם עם רצון לפעול בו, לשנות אותו ולהפוך אותו למקום טוב ועדין יותר.

...

...

...

שמי ענבר גרון ואני מוזיקאי, מורה, מוביל סדנאות וריטריטים מוזיקאליים ומנהל בית הספר המנגן. 

אני אוהב לעסוק במוזיקה כי מוזיקה היא כלי שנותן מענה לכל אתגר בחיים. היא מזכירה לנו כל פעם מחדש שיש פתרון בנשימה וזרימה לקשיים שאנחנו חווים. 

הדבר הכי חשוב שאני שואף ללמד הוא הקשבה באהבה, ואהבה בהקשבה, כל השאר מתלווה לזה.  

אני אוהבת את המקצוע שלי כי במסגרתו אני יכולה להיות שם, לעזור, לתמוך ולייעץ
לילדים, לצוות ולהורים. 

לאחר עשור במערכת החינוך, זכיתי להכיר את חינוך וולדורף שעדיין מפתיע ומרגש בכל יום מחדש. 

חשוב לי ללמד את הילדים ש״בלב ליבו של הקושי, שוכנת ההזדמנות״ (אלברט איינשטיין)

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי: אני אוהבת וחיה מלאכה ויצירה כל חיי בכל רגע וזמן פנוי. אני מאמינה בכל ליבי שהיצירה והבריאה הזו בידיים שלנו נותנת מזור ורוגע, לעיצוב של נפש בריאה ומאושרת. המלאכה בריאה וחיונית לכל אדם, היא יוצרת רוגע פנימי, בטחון ושלווה וזה כל כך חשוב לזכות בטוב שהיא יכולה להביא לנו למהלך חיינו. המלאכות תורמות לפיתוח אינטיליגנציה, היא מערבת את כל ישותו של הילד, העיניים עוקבות ומלוות את תנועת היד והיא גם מקדמת ומעירה את היכולות המנטליות, הילדים מפתחים חוש לעיצוב מעשי לצבעים, צורות ורעיונות חדשים."ככל שניקח יותר בחשבון שאינטלקט מתפתח מתוך תנועות הגפיים, מתוך מיומנויות ואומנויות, כך יהיה טוב יותר." רודולף שטיינר
מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: קודם כל חשוב לי הקשר הטוב והאוהב עם הילדים, שתמיד נשמח להיות ביחד.על הקשר הטוב הזה אנו בונים דרך משותפת וגדלים ומתפתחים משנה לשנה יחד. אני אוהבת לראות שהילדים נהנים בשיעורי מלאכה, מתרגשים ורוצים להספיק עוד ועוד, הרבה מהם גם ממשיכים בהפסקות :) לפעמים אני רואה ילדים כל כך שקועים ושלווים שזה ממש כיף לתפוס את הרגע הזה ולהתבונן בו בסיפוק וחיוך גדול.. הרבה פעמים כשלומדים מלאכה חדשה צריך לחצוב בה עד שתופסים את זה וזה יכול לעלות תסכול רב, אך כשמגיעה ההצלחה לידיים הטובות שלהם זה כל כך מספק ואז אי אפשר להפסיק ולהתלהב מההצלחות. 

...

...

...

.

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

העבודה כמחנכת ומורה מעניקה לי לראשונה בחיי המקצועיים (והאישיים) תחושה אמיתית של גדילה, סיפוק, אתגר. אני צומחת מהתפקיד הזה יום- יום, שעה-שעה. 

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: חשוב לי שילמדו להיות טובים ואדיבים כלפי עצמם וכלפי העולם, שילמדו את הכוחות והיכולות שלהם כאינדיבידואלים וכקבוצה ומתוך תחושה של מוגנות ובטחון עצמי. אני אשמח לגרום להם להרגיש אהובים ונראים, שיזכרו את התקופה הזאת בעתיד כחיובית, משמחת, מצמיחה.

..

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

הכי חשוב ללי ללמד וללמוד על אהבה. האמצעי: הומור, משחק ואומנות.

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: איך לעשות טעויות ולנסות לתקן אותן, או לפחות לחיות איתן בשלום​

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

דרך הוראת האמנות אני פוגשת נביעה אינסופית של אפשרויות. מרגש לראות אצל הילדים את המפגש שלהם עם עצמם בחיבור לחומר ולרעיון. לפעול כחלק ממבנה שלם של התקופות הנלמדות, להיות בדיאלוג עם המורים האחרים, ליצור אינטגרציה והנכחה של רעיונות מופשטים שעולים בתכנים הלימודיים.

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: חשוב לי שיפגשו מגוון חומרים וטכניקות דרך עשייה ויצירתיות יחוו משחקיות וחרות, יפגשו את ה 'אני יכול.ה" שנמצא בתוכם. לפעמים כיחידים ולפעמים כחלק מקבוצה. וירכשו מתוך העשייה את שפת האמנות.

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

אני מאמין בכוחה המרפא של המוזיקה, ובכוחות הרצון של הילדים והמבוגרים כאחד.

...

..

השפה הערבית היא כמו מוסיקה לאוזניים – מלאה ברכות, בעושר וביופי, ולכל מילה יש ניואנסים שמוסיפים עומק ומשמעות לכל משפט שנאמר. ללמד ערבית זה ללמד הרבה יותר משפה – זו הזדמנות לחבר אנשים, ולבנות עתיד שבו יש יותר הבנה והערכה הדדית.

אני רואה בשפה הערבית גשר – גשר שמחבר בין אנשים, בין עמים, ובין דורות.

אני נהנית לשמוע שהתלמידים מביאים את הערבית הביתה, 

מכניסים את השפה למשחקים שלהם ולחיים היומיומיים. 

אני ממש מצליחה לראות כיצד השפה יוצרת קרבה וחיבור, איך היא מסירה חומות ומקרבת. 

היא כוח עצום שמחבר ומסייע לנו לראות את הדמיון בתוך השוני, ולהפוך את הזר למוכר.

...

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

עבודה עם ילדים מגמישה את המחשבה שלי, גורמת לי להיות ערה לשינויים יומיומיים, תמיד מעניינת ומחדשת. והעיקר- מרחיבה את הלב.

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: נשמע קלישאתי אבל הכי הכי חשוב לי שהילדים ילמדו לראות בכל אחד את הטוב שבו ולקבל באחרים ובעצמו גם את הצדדים המאתגרים. כך העולם יהיה הרבה יותר מאיר עבורם ועבור סביבתם

...

...

אני  אוהבת את המקצוע שלי היכולת שלי לעזור ולקדם את התלמידים מרגשת אותי.

אני אוהבת לראות את הקושי בהתנהגות וללמד דרך אחרת לילד

אני שמחה לראות  את התקדמות ההתפתחות והתבגרות שלהם.

השיעורים שאני מעבירה בכיתה נותנים לכולם  מקום להתחבר ולהתפתח  ואני מאוד גאה בהם!

אני אוהבת את המפגש עם הילדים, את הכנות השחרור והשמחה המדבקת שלהם
-  הייתי רוצה להעביר לילדים שהחיים יפים והעולם שלנו מקום טוב

מדוע אני אוהב את המקצוע שלי:

אני אוהבת את האתגר של ריבוי כישורים ורבדים במקצוע  . אני אוהבת את ההזדמנות ליצירתיות . אני אוהבת את הקשר שנוצר עם התלמידים. אני אוהבת לראות את הקבוצה שנוצרת בכיתה ואת העצמאות והייחוד של התלמידים בתוך התהליך הזה.

מה הדבר שהכי חשוב לי ללמד את הילדים: להיות בני אדם, לכבד את עצמם, להיות אמפתיים לזולת. להיות עשירים בשייכות תרבותית, לפתח זהות .חשוב לי לטפח כישורי למידה וכישורי חשיבה שיאפשרו להם להמשיך להיות סקרנים, ללמוד ולהתפתח.

אוהבת משחק, תיאטרון, במה דרמה מילדות. אוהבת את החיות, היצירה, האפשרות לצאת מגבולות עצמי, ההדדיות הקבוצתית. 

התיאטרון מלמד תהליך יצירה אישי וקבוצתי, דורש קשב, חיבור, ריכוז, התמסרות, עבודת צוות ואמון ומשלב בתוכו אומנויות כמו דיבור, שימוש בגוף, קצב, תנועתיות ועוד.

אני אוהבת את המקצוע שלי כי תמיד רקדתי ויצרתי בתנועה, וזה פוגש את הילדים במקום הטבעי והשמח שלהם.

מעבר לזה האוריתמיה מעבירה דרכה ערכים שמאד חשובים בעיני כמו הקשבה, אחדותיות, סובלנות, חיבור של שונים ומגוונים לאחד ועוד..
ואני שמחה להיות גשר לזה.

​

הכי חשוב לי ללמד את הילדים להביא את עצמם במלואם וכחלק משלם , ללמוד לנוע בין האינדיבידואל לקבוצה, בין הפרט והכלל בהרמוניה ואהבה
 

במשחקיות וביצירתיות נרקם בין ילדי 'רעות' וביני קשר. המפגש הוא מקום להיות.
לחלוץ נעליים, ולתת לאצבעות לנוע, הן הרי שלוחות של הלב.

להדליק נר, לשחק בבובה או במשחקי קופסא, לבנות בית בובות או מגרש ספורט אולימפי מבוץ או מקרטון עם הרבה דבק חם וספלולים. להסכים להתלכלך, לקרוא אגדה, לבשל במטבח, להתחפש, להמציא משחקים ולפתוח בקלפים... ואפשר גם וגם וגם.
בשקט העשייה, לפעמים מתפתחת שיחה.
לפעמים השתיקה היא התנועה החשובה מכל.

ומכיוון שדרך קשר נוצרנו, ובקשר נפצענו כך גם נרפא.
אני חוצבת את המטפלת שבי מדי שעה וחונכת את שרירי התרפיה שלי בכל תקשורת.
אני אוהבת ששדה ההתפתחות שלי הוא דרך המפגשים עם ילדי בית החינוך, המרחיבים בי את החיוך. 
עם ההורים המרגשים שלהם כשאני פוגשת את האהבה שלהם לילדיהם ואת הדחף להיטיב איתם.
עם צוות בית החינוך כולו שמאור פניהם ומסירותם מדבקים הם.
בחרתי טוב.

תודה-
להזמנת הגורל שחיברה אותי ל'אביב' שהפך ל'רעות'-
להזדמנות לתת מעצמי לחבורת אנשים שהאור שלהם בוהק, מתוך פעולת מירוק כלי ערה, לבבית, ונחושה. 
לאפשרות להיות בהשפעה ובתנועה של חיבור והתמודדות ומתוכה לגלות ריפוי וצמיחה.
♡
להוות משענת לנפש בעת מלחמה זאת שליחות עצומה בשבילי. אני מחזיקה אותה ביראת קודש.
נושאת תפילה שכל שנשבר יתאחה בחמלה, בעדינות, לחדש אַחר, אך אפשרי ומשגשג בדרכו המסתורית והכואבת של הקיום.

בתיק ההכשרות שלי נמצאות: פסיכותרפיה אנתרופוסופית, הנחיית קבוצות, האקומי (מיינדפולנס), תקשורת מקרבת (NVC), הוראת אמנות וחינוך לאמנות.

"כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃"  מ"ג משלי כז יט