יום פתוח – הורי כיתה א' בית חינוך רעות
ברכת השחר
אורה היקר של השמש מאיר לי את יומי
עוצמת הרוח של הנפש נותנת כוח לגופי
בעזרתו אני אשקוד, אשמח ללמוד גם לעבוד
ממך נובעות אורה ושמחה
אליך זורמות אהבה ותודה
לאורה של החמה מודה אני לך אלי
על כוח האדם אשר בחסדך נתת לי
תפילת הבוקר היא חלק בלתי נפרד מהיום שלנו — רגע של שקט, כוונה ותחושת הודיה לפני שיוצאים לעולם.
תפילת ההתמסרות
את אשר יבוא בשעה הבאה, ביום הבא, אינני יכול/ה לשנות בפחדיי. אני מצפה לכך בשלוות נפש פנימית, בשקט ים רוגע של פנימיותי.
פחד וחרדה משתקים את התפתחותנו. בגלי הפחד והחרדה אנו דוחקים מנפשנו את זה אשר רוצה לבוא אליה מן העתיד.
ההתמסרות למה שמכונה "החכמה האלוהית במאורעות העולם" היא הבטחון בכך שמה שיביא עמו העתיד מוכרח להיות, ושבדרך זו או אחרת הוא יפעל את פעולתו המיטיבה.
הקריאה ברוח זו, בתחושה, במלים וברעיונות - זוהי רוח תפילת ההתמסרות. אנו חייבים ללמוד זאת בתקופתנו, לחיות מתוך אמון מלא בעזרה של עולמות הרוח, אם אין אנו רוצים באבדן אומץ הלב. על כן נגייס את כל כוחות הרצון, ונחפש את ההתעוררות הפנימית מדי בוקר וערב.
רודולף שטיינר
מה לומדים?
מקצועות הלב והיד. השיעור הראשי — תקופות: כל תקופה מתמקדת בנושא אחד לעומק: עברית, חשבון, רישום, תנועה.
מקצועות נוספים:
• אנגלית וערבית — משנת כיתה א'
• חלילית — כלי נגינה אישי לכל ילד
• מלאכה — סריגה ותפירה
• קרקס — תנועה, שיווי משקל
• אוריתמיה
האם זה מתאים לכם?
חינוך ולדורף הוא בחירה מודעת. חשוב לדעת לאן נכנסים.
למידה איטית מבשילה דרך הגוף — לא פדגוגיה מואצת. קריאה וכתיבה מגיעות בזמן הנכון, לא לפני.
בית ללא מסכים – ילד עמוס גירויים דיגיטליים מתקשה למצוא שקט פנימי. אנו מזמינים אתכם לשותפות אמיתית.
לא דמוקרטי בכיתה – פועלים כישות כיתתית. אין מקום ל"בא לי" או דעתנות מוקדמת — יש סמכות ברורה ואהבה.
למידה תמונתית
"פרי אחרון נותר על העץ… האדמה זרועותיה פתחה, את הפרי אספה, אימצה אותו אל ליבה…"
העולם כמקום טוב ובטוח – ילדים לומדים מתוך תחושת בטחון, שייכות ואמון.
למידה דרך הלב – הרגש והדמיון קודמים לידע השכלי — לא רק דרך הראש.
שמירה על חלום הילדות – "הס פן תעיר" — שומרים על הקסם, לא ממהרים להכניס מושגים מופשטים.
השורשים שלנו
אנתרופוסופיה – חכמת האדם — אנתרופוס + סופיה. גישה חינוכית שרואה את הילד כישות שלמה: גוף, נפש ורוח.
ולדורף 1919 – רודולף שטיינר ייסד את בית הספר הראשון מתוך כבוד עמוק לילדי פועלים — חינוך לכל אדם, לא רק למיוחסים.
בית חינוך "רעות" – מבית חינוך "אביב" למסע תל אביבי של שותפות, קהילה וחזון חינוכי משותף.
סיכום — מה לקחת הביתה?
חינוך שלם — גוף, רגש ושכל — לא רק הישגים.
סבלנות — למידה איטית מבשילה לאורך זמן.
שותפות — בית ובית ספר — יחד, לא לחוד.
שאלות? אנחנו כאן לכל שאלה ושיחה.
לו יכולתי
לו יכולתי - הייתי ענן צחור או אפור, לא אכפת
הייתי נוטש את ביתי הקטן ומרחף בשמים לבד.
הייתי אוסף כוכבים בשתי כפות הידיים
קורץ לירח הכסף ולשמש מושך בקרניים.
לו רק ניתן, לו רק ניתן הייתי עושה זאת מזמן.
לו רק ניתן, לו רק ניתן הייתי עושה זאת מזמן.
לו יכולתי - הייתי פרפר מרחף לו בינות השיחים
מבוקר עד ערב הייתי אז שר סוד ממתיק באוזני הפרחים.
אז פרח הייתי בוחר גביע מלא אגלי טל
ושיר אהבה מזמר מזמר לו עד שיגדל.
לו רק ניתן…
לו יכולתי - הייתי קוסם מטייל בספרי אגדות
הייתי את כל העולם מבשם ביופיים של רזים וסודות.
הייתי קורא לילדים לוקח איתי את כולם לארץ פלאים חמודים
שם ירח תלוי על סולם.
לו רק ניתן…
השיעור הראשי — מסע אינטנסיבי
שדה מוקשים לילדי ויסות — הריטמוס עשיר ותובעני. ילדים שמתקשים במעברים יזדקקו לתמיכה נוספת.
מהלך השיעור הראשי הדינמי: ברכות, דקלום, חלילית, מסלול בוקר, קפיצה בחבל, פתיחת שולחנות, מעגל ריתמי, עבודת מחברת שקטה.
הגרף המתהפך – סמכות וחירות: המורה הוא המצפן
שנים ראשונות – חיכוך גבוה יותר בשל החופש התנועתי — בניגוד ל"אילוף" בבית ספר רגיל. הילד לומד מתוך תנועה ולא מתוך ישיבה.
כיתות גבוהות – משמעת פנימית צומחת מתוך ריתמוס — לא מתוך מרד בסמכות כוחנית.
סמכות חיה – המורה הוא מצפן נוכח — לא דרך הטלפון, לא דרך הודעות. נוכחות מלאה ואמיתית.